מסע הריפוי
דרך הפצעים השקופים
לגלות להרגיש לקבל להשלים
ומשם לצמוח
רובנו נושאות בתוכנו פצעים שקופים – אותם כאבים שאינם נראים לעין, אך מעצבים את חיינו.
זוהי חוויה עמוקה שנוצרה בעקבות אובדן, טראומה, מחלה כרונית, אתגרי אימהות לילד עם מורכבויות, או אתגרי חיים בכלל.
לעיתים, הפצעים אינם מדוברים, לא מובנים עד הסוף, אך נוכחים בכל רגע וגורמים לסבל משמעותי.
הם פוגעים בתפקוד היומיומי ובאיכות חיינו.
הפצעים השקופים, לא תמיד מותירים סימן חיצוני אך מופיעים במחשבות, ברגשות ובהתנהגויות.
ההשפעה שלהם היא יומיומית, יכולה להתבטא בקושי להתמודד עם רגשות, דפוסים חוזרים
או תחושות של אשמה, בושה, בדידות, הימנעות או תקיעות.
איך מזהים פצע שקוף?
הפצע השקוף בא לידי ביטוי בהתנהגות, בתחושות הגוף, במחשבות יומיומיות.
אפשר לומר שמשהו לא בסדר – אבל קשה להסביר מה.
לדוגמא:
- תפקוד "על אוטומט" ללא חיבור פנימי
- צורך תמידי לרצות, להיות "בסדר," להחזיק הכל
- שחיקה רגשית מתמשכת
- כאבים פיזיים כרוניים ללא הסבר רפואי
- קשיים סביב שינה
- מחשבות חוזרות על מה ואיך קרה, מחשבות שחוזרות בלופ
- עצב לא מוסבר, קושי להרגיש שמחה
- התרחקות מקשרים, קושי לבקש עזרה
- תחושת בושה או ריקנות
- דפוסי אשמה וביקורת עצמית
אם את מזהה חלק מהתסמינים יכול להיות שאת מתהלכת עם פצע שקוף.
הפצע השקוף הוא הסדק שבכלי,
לא פגם, אלא חלק מהיופי ומהסיפור שלו.
כאשר כלי חרס נשבר, אפשר לנסות להסתיר את השברים, להדביק אותם כך שהסדקים
ייעלמו, או פשוט להשליך אותו. אך יש דרך אחרת – קינצוגי (Kintsugi), אמנות יפנית
עתיקה המלמדת אותנו שחיבור מחדש של כלי שבור אינו פוגם בו, אלא דווקא הופך אותו לשלם, יפה וייחודי יותר.
במקום להסתיר את השברים, אמני הקינצוגי מחברים אותם בזהב נוזלי.
כך נוצר כלי חדש, שבו הסדקים אינם עדות לשבר – אלא לסיפור של ריפוי וצמיחה. דווקא דרך הפגמים,
הכלי הופך למיוחד יותר, חזק יותר, בעל יופי שאינו ניתן לשכפול.
כך גם הפצעים השקופים שלנו.
הם אינם כישלון או חולשה, אלא חלק מהמסע שלנו.
כמו הכלי השבור, גם אנחנו יכולות לבחור איך להתייחס לפצעים שלנו:
- האם ננסה להסתיר אותם, ל"הדביק" אותם במהירות ולהעמיד פנים שמעולם לא נשברנו?
- או שנבחר להאיר אותם, למלא אותם בזהב של תובנה, חמלה, וריפוי?
הפצע השקוף הוא לא מה שמגדיר אותנו.
השלמות שלנו אינה נמדדת בחוסר שברים, אלא באופן שבו אנו אוספות את חלקינו ומחברות אותם מחדש.
כל סדק הוא זיכרון, תזכורת לכוחות שלנו, להזדמנויות לצמיחה, וליופי שנמצא בדיוק במקום שלא ציפינו.
מפצע שקוף צומחים.
החזון שלי הוא לאפשר לכל אישה לאחות את השברים שלה בזהב שבה.
לגלות את היכולות והכוחות שבתוכה ולייצור "אני חדשה,"
כך, שהסדקים שלה אינם רק עדות לשבר,
אלא, לסיפור של ריפוי וצמיחה, בה היא תגלה את הדרך החדשה והמיטיבה שלה
לצמיחה מתוך הפצע השקוף.